גובה והפרדה: חישוב תקרת הטיסה לכטב"ם קטן

השיטה הרשמית: ארבעה שלבים

• 1. המר את גובה הקרקע לרגל ASL: מטרים × 3.28. במפות רת"א הנתיב תמיד מסומן ברגל ASL.
• 2. נתיב − 200 רגל = תקרה ASL
• 3. תקרה ASL − קרקע ASL = AGL
• 4. השווה את התוצאה ל-100 מ׳ AGL של תקנה 35 וקח את המחמיר. את השלב הזה שוכחים הכי הרבה.

ערכי ההמרה, ומה לא לעשות

• 1 מטר = 3.28 רגל, 1 רגל = 0.3048 מטר
• לא מחלקים ב-3. השגיאה היא כ-9%. ב-1,500 רגל זה פער של 43 מטר, מספיק כדי לבחור תשובה שגויה במבחן או לטוס בשטח מעל הגובה המותר.
• ערכי עוגן: 100 מ׳ = 328 רגל, 300 רגל = 91.5 מ׳, 200 מ׳ = 656 רגל, 30.5 מ׳ = 100 רגל

הדוגמה הרשמית של רת"א

• נתון: אזור נתניה, גובה קרקע 30.5 מ׳, נתיב בפמ"ת בגובה 400 רגל.
• קרקע: 30.5 × 3.28 = 100 רגל ASL
• תקרה: 400 − 200 = 200 רגל ASL
• גובה מותר: 200 − 100 = 100 רגל AGL בלבד.

כל המגבלות שעשויות לחול

• החישוב הגיאומטרי: נתיב פחות הפרדה פחות קרקע
• תקנה 35: 100 מטר AGL
• פמ"ת: 60 מטר, אם נקבע כך למקום
• נוטאם: כל גובה נמוך יותר שנקבע בו, בתקופת תוקפו
• הרשאה מיוחדת: רק מה שנקבע בה במפורש. היא לא מבטלת את התקנה, אלא מתירה לפעול בתנאים שבה.
• בודקים את כולן ולוקחים את הנמוכה. אין ממוצע ואין בחירה.

ארבע המלכודות

• ערבוב AGL ו-ASL. הנתיב תמיד ASL, ומערכת השליטה מציגה בדרך כלל AGL.
• שכחת תקרת 100 המטרים. חישוב ההפרדה נותן תקרה אחת והתקנה נותנת תקרה שנייה, ושתיהן חלות.
• ערבוב יחידות ההפרדה. האנכית ברגל, הרוחבית והאורכית במטרים.
• המרה גסה. מכפילים ומחלקים ב-3.28 ולא ב-3.

קרא את ניסוח השאלה: שני דברים שמשנים את התשובה

• 1. "בהנחה שלא נקבעה מגבלה נוספת לאזור". הסוגריים האלה מגדירות אילו מגבלות לבדוק. כשהן מופיעות, משווים את החישוב הגיאומטרי לתקרת 100 מ׳ של תקנה 35 ולוקחים את הנמוכה. אין פמ"ת של 60 ואין נוטאם.
• כשהן לא מופיעות, או כשהשאלה מזכירה פמ"ת, נוטאם או הרשאה, צריך לבדוק גם אותן ולקחת את הנמוכה מכולן. בדרך כלל המבחן מציין את ההנחה, ולכן כשהיא חסרה כנראה יש בשאלה מגבלה נוספת.
• 2. באיזו יחידה נוסחו התשובות. חלק מהתשובות הנכונות מנוסחות ברגל ולא במטרים. במקרה כזה לא ממירים את התוצאה אלא את המגבלה: תקרת תקנה 35 היא 100 מ׳ = 328 רגל.
• המסיח שמכוון לטעות הזאת הוא המספר הנכון עם היחידה הלא נכונה. למשל "כ-91 רגל", כשהתוצאה הנכונה היא 91.5 מטר, כלומר 300 רגל. פער של פי 3.28.
• שיטת עבודה: אם הנתיב והתשובות ברגל, עבוד ברגל מההתחלה עד הסוף, והמר רק את גובה הקרקע ואת תקרת התקנה. כל המרה מיותרת היא עוד הזדמנות לטעות.

שאלות לדוגמה

5 שאלות מתוך 30 שבאפליקציה. התשובה וההסבר נפתחים בלחיצה.

1. מהו יחס ההמרה שרת"א משתמשת בו בין מטרים לרגל?

   1. 1 רגל = 3.28 מטר
   2. 1 מטר = 3.5 רגל
   3. 1 מטר = 3 רגל
   4. 1 מטר = 3.28 רגל
   הצגת התשובה

   התשובה הנכונה: ד. הערך המדויק הוא 3.2808. מי שמחלק ב-3 טועה בכ-9%: ב-1,500 רגל זה פער של 43 מטר, וזה מספיק כדי לבחור תשובה שגויה במבחן או לטוס בשטח מעל הגובה המותר.—

2. נתיב 400 רגל ASL, גובה קרקע 30.5 מטר. מהו הגובה המרבי המותר להטסה (בהנחה שלא נקבעה מגבלה נוספת לאזור)?

   1. 200 רגל
   2. 400 רגל
   3. 300 רגל
   4. 100 רגל
   הצגת התשובה

   התשובה הנכונה: ד. זו הדוגמה הרשמית של רת"א. קרקע: 30.5 × 3.28 = 100 רגל ASL. תקרה: 400 − 200 = 200 רגל ASL. גובה מותר: 200 − 100 = 100 רגל AGL.—

3. נתיב 1,600 רגל ASL, קרקע 244 מטר. מהו הגובה המרבי המותר להטסה (בהנחה שלא נקבעה מגבלה נוספת לאזור)?

   1. 183 מטר
   2. 600 מטר
   3. 223 מטר
   4. 100 מטר
   הצגת התשובה

   התשובה הנכונה: ד. קרקע 800 רגל, תקרה 1,400 רגל, AGL של 600 רגל, שהם 183 מטר. תקנה 35 קובעת 100 מטר. "223" מתקבל מהמרה ב-3.תקנה 35 + פמ"ת

4. נתיב 1,000 רגל ASL, קרקע 122 מטר, ובפמ"ת נקבע 60 מטר לאזור. מהו הגובה המרבי המותר להטסה?

   1. 100 מטר
   2. 122 מטר
   3. 91 מטר
   4. 60 מטר
   הצגת התשובה

   התשובה הנכונה: ד. החישוב הגיאומטרי נותן 122 מטר ותקנה 35 מגבילה ל-100, אבל קביעת הפמ"ת (60 מטר) מחמירה משתיהן. הכלל נשאר זהה: חלה המחמירה מבין כל המגבלות.תקנה 35(א)(2)

5. נוטאם קובע 50 מטר לאזור, החישוב נתן 80 מטר, ותקנה 35 מתירה 100. מהו הגובה המותר?

   1. 80 מטר
   2. 100 מטר
   3. 60 מטר
   4. 50 מטר
   הצגת התשובה

   התשובה הנכונה: ד. תקנה 35(ג) משאירה בתוקף את תקנה 33(3): אם נקבע בנוטאם גובה נמוך יותר, אסור להטיס מעליו בתקופת תוקפו של הנוטאם. הנוטאם הוא עוד מגבלה שנכנסת לחישוב, והנמוכה מכולן היא שחלה.תקנה 35(ג)

מילון מונחים